עו"ד איתי הרמלין, הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי
בתקופה האחרונה מסקרת התקשורת בהרחבה את מה שמכונה "פרשת הולילנד". בשלב זה ניתן לסכם את הפרשה בכך שמשטרת ישראל חושדת במספר אנשים שמלאו תפקידים בכירים בעיריית ירושלים וכן בחבורת אילי הון, קבלנים ומתווכים בביצוע עבירות שונות. החשד הבסיסי הוא שפרויקט בניה (מכוער במיוחד) אושר על-ידי הרשויות תמורת שוחד ששילמו אילי ההון שצפויים היו להתעשר מן הפרויקט.
במסגרת הטיפול המשפטי בפרשה נעצרו עד עתה חלק מן החשודים לתקופות מעצר של ימים ועד שבועות ספורים.
על מעצרם של החשודים השונים החליט שופט בית משפט שלום, שהמשטרה הציגה בפניו ראיות שאספה נגד החשודים. בשלב זה של ההליכים המשפטיים עורכי הדין של החשודים אינם יודעים מהן אותן ראיות שהוצגו בפני השופט.
הפרשה מדגימה מספר עניינים הנוגעים לזכויות של חשודים –
חזקת החפות – במדינה דמוקרטית אדם נחשב חף מפשע אלא אם בית המשפט הרשיע אותו בביצוע עבירה. עולה השאלה האומנם הצגת הפרשה בתקשורת עולה בקנה אחד עם חזקת החפות? האם מי שקורא על הפרשה בעיתון זוכר כי מדובר בחשדות בלבד ויתכן שחלק מהחשדות או כולם כלל אינם נכונים?
מעצר חשודים – האם מוצדק לשלול מאנשים את חירותם בשלב שבו לא ברור אם הם אשמים במשהו? האם מוצדק לעשות זאת כאשר עורכי דינם אינם יודעים אילו ראיות יש נגדם ולכן אינם מצוידים בכלים להגן עליהם כיאות?
פרסום שמות חשודים בתקשורת – אם אדם נחשב חף מפשע אלא אם הורשע, מדוע מפרסמים בתקשורת שמות של חשודים, שהרי לא נקבע שהם אשמים? האם אדם, שפורסם כי הוא חשוד שקיבל שוחד ולאחר מכן לא הועמד לדין או הועמד לדין וזוכה, יוכל לשחזר את מעמדו בציבור כחף מפשע?
השאלות שהעליתי באשר ל"פרשת הולילנד", שבה החשודים הם אנשים אמידים ובעלי קשרים, רלבנטיות באותה מידה ואף יותר לפרשות "רגילות", שבהן מדובר בחשודים מן השורה, שאין להם אותם אמצעים וקשרים.
תמונה מויקיפדיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה