נשים ערביות – מסלול המכשולים בדרך לעבודה

מאת: אלה אלון, הקליניקה לזכויות אדם

"ישנה אמירה מפורסמת שהולכת כך, לעולם לא לרוץ אחרי גבר (במקרה שאת אישה) או אחרי אוטובוס כי תמיד יבוא אחר, ובכן במקרה של קו 823 אמירה זו ממש אבל ממש לא נכונה, זה אחד האוטובוסים הבודדים שעוצרים בתחנה של כפר קרע ובכל התחנות שאחריה למי שפניו צפונה, בהגעתו הבטון של התחנה קם לתחייה למשך כמה שניות, הברזלים נעשים נוצצים, והתחנה מרגישה ממש תחנה אמיתית, פעמיים בסך הכול בבוקר הוא מגיע בשעה 7 ובשעה 8, ולכן מומלץ בחום לרוץ אחריו אבל בזהירות כי בכביש הראשי של וואדי ערה יש סיכוי ש-823 מכוניות יידרסו אותך על הבוקר." מתוך מאמר של תופיק מסאלחה, מהנדס, עובד בחברת הייטק בנצרת[1]

רק כ-18% מהנשים הערביות בישראל עובדות (לעומת 65% מהנשים היהודיות ו-63% מהגברים הערבים). בקליניקה לזכויות אדם אנו פועלים לאתר את המכשולים הרבים העומדים בפני נשים ערביות ומקשים עליהן להתפרנס בכבוד, ומנסים להתמודד עם מכשולים אלה. בשורות הבאות, אנסה להמחיש לכם מהם המכשולים העיקריים העומדים בדרכן.

מהי, לדעתכם, הסיבה העיקרית לכך שנשים ערביות אינן עובדות? לפני שאספר לכם לאילו מסקנות הגיעו מחקרים שבדקו את הנושא, נראה כיצד השיב על שאלה זו שר האוצר של מדינת ישראל, יובל שטייניץ, בכנס שעסק בנושא: "מכשולים תרבותיים, מסגרות מסורתיות ודעה לפיה על אישה ערבייה להישאר בתחום היישוב, מעכבים את ההשתלבות של האוכלוסייה בכוח העבודה". שר האוצר סבור שהאשמה רובצת לפתחו של המגזר הערבי, שנאמר 'ירצו יעבדו, לא ירצו לא יעבדו'. אבל המציאות שונה. לפי מחקרים שבדקו את הנושא, 75% מהאוכלוסייה הערבית סבורים שחשוב שגם נשים יעבדו. בנוסף, 43% מהנשים הערביות שאינן מועסקות מוכנות לצאת לעבודה באופן מיידי. חבל ששר האוצר, שאמור להוביל את הטיפול בנושא, מתבסס בדבריו על דעות קדומות, שמטרתן להאשים את הנשים הערביות ואת החברה הערבית בעוני שלהן, במקום לנסות לאתר את המכשולים האמיתיים העומדים בפני אותן נשים המעוניינות לצאת לעבוד.

אז מהם המכשולים המרכזיים העומדים בפני תעסוקה של נשים ערביות? המכשולים הם רבים, משולבים אלו באלו ודורשים פתרון מערכתי מקיף. הנה כמה דוגמאות:
מחסור במקומות עבודה – הבעיה של מצוקת תעסוקה בפריפריה, שם מתגוררים מרבית הערבים, ידועה. עם זאת, ביישובים ערביים הבעיה חמורה הרבה יותר, מכיוון שהמדינה לא השקיעה בהם ולא הקימה בהם אזורי תעשייה. כך לדוגמא, בנצרת עלית (יישוב יהודי עם כ-40,000 תושבים) יש 10,000 דונם של אזור תעשייה ובנצרת (יישוב ערבי עם כ-70,000 תושבים) יש 84 דונם של אזור תעשייה.
מחסור בתחבורה ציבורית – ביישובים ערביים רבים אין תחבורה ציבורית כלל, לא בתוך היישוב ולא תחבורה המחברת בין היישוב לבין אזורי תעסוקה. במקומות שבהם יש תחבורה ציבורית, היא בדרך כלל מחוץ ליישוב, ונדרש אמצעי תחבורה כדי להגיע אליה. וגם אז, כפי שניתן ללמוד מהציטוט שלמעלה, התחבורה הציבורית מגיעה בשכיחות נמוכה מאד, ולכן קשה להסתמך עליה. התוצאה היא שלנשים שאין להן רישיון נהיגה או שאין להן רכב, אין איך להגיע לעבודה.
מחסור במעונות יום – המדינה מסייעת לרשויות מקומיות לבנות מעונות יום עבור ילדים קטנים (עד גיל 3) ומסבסדת עבור הורים עובדים את שהות הילדים במעון. למרבה הצער, מתוך כ-1700 מעונות יום בישראל, רק כ-30 נבנו ביישובים ערביים. מה אמורות לעשות נשים ערביות שרוצות לצאת לעבודה עם הילדים הקטנים שלהן?
העדר השכלה והעדר הכשרה מקצועית מתאימה – התעסוקה בקרב נשים ערביות אקדמאיות גבוהה בהרבה מאשר בקרב נשים שאין להן תואר אקדמי (אם כי עדיין נמוכה בהרבה מהתעסוקה בקרב אקדמאיות יהודיות). אבל הנגישות של נשים ערביות להשכלה גבוהה מלכתחילה נמוכה מאוד, בשל האפליה בין מערכת החינוך הממלכתית היהודית והערבית. כך, רק 3.3% מהצעירים הערבים (בגילאי 20 – 34) לומדים באוניברסיטאות לעומת 9% מהצעירים היהודים.
אפליה בהעסקה – ערבים וערביות שהצליחו לעבור את מסלול המכשולים ולרכוש השכלה אקדמית נתקלים במחסומים של ממש, כאשר הם מנסים למצוא עבודה אצל מעסיקים יהודים (כבר אמרנו שבישובים הערביים אין הרבה עבודה). דעות קדומות וחששות לא מבוססים מביאים לרתיעה מהעסקת ערבים, באופן שאינו מאפשר לרבים מהם להתפרנס בכבוד. הדבר פוגע מאוד בנשים הערביות, אבל פוגע גם במשק כולו. בהעסקת עובדים ועובדות ערביים יש פוטנציאל אדיר עבור מעסיקים שמבינים את היתרונות הרבים שבסביבת עבודה מגוונת. אפשר ללמוד הרבה מעבודה עם אנשים שמגיעים מרקעים שונים ומתרבויות שונות, וזו גם חוויה מעניינת וכיפית.
העסקה פוגענית – נשים ערביות רבות הנאלצות לעבוד בעבודות לא מקצועיות (במיוחד בישובים ערביים, אך לא רק) סובלות מאפליה, ניצול והעסקה פוגענית במיוחד. הן מקבלות בחלק גדול מהמקרים שכר נמוך בהרבה משכר המינימום (20.7 ₪ לשעה). פעמים רבות הן מקבלות 10 ₪ לשעה ואף פחות מכך, וגם את יתר הזכויות שלהן כעובדות הן אינן מקבלות. העסקה בתנאים כאלה היא כמובן מנוגדת לחוק ומהווה עבירה פלילית. הבעיה היא שהמדינה לא ממש אוכפת את החוק, והנשים מפחדות להתלונן ולאבד את מקום העבודה שלהן (כזכור, אין להן הרבה אפשרויות עבודה אחרות).
עם מכשולים כה רבים העומדים בדרכן של נשים ערביות לפרנסה בכבוד, ניתן להבין מדוע נשים רבות אינן עובדות. בעתיד נספר לכם כיצד אנו פועלים על-מנת להתמודד עם חלק ממכשולים אלה...
[1] תודה לסטודנטית נדיה דקה ששלחה לי את המאמר.