עו"ד הישאם שבאיטה הקליניקה לזכויות האדם
ממגוון המקרים שהקליניקה לזכויות אדם מטפלת בהם, בחרתי להציג דווקא מקרה פרטני ומקומי, אך יחד עם זאת אופייני לדינאמיקה של רוב ומיעוט בישראל, במיוחד בערים עם אוכלוסייה מעורבת של יהודים וערבים.
מקרה זה מעלה שאלות קשות בנוגע לחופש הביטוי, המחשבה והתרבות בישראל.
צעירים ערבים ברמלה, שרצו לקדם את חיי התרבות והאומנות הערביים ברמלה, הקימו קבוצה מאורגנת של צעירים מתנדבים וקראו לה "חוטווה" ("צעד" בערבית).
לצורך השקת הקבוצה, החליטו החברים לארגן אירוע אומנותי גדול ברמלה, שבו הוזמנו להופיע אמנים ערבים פופולאריים (זמר הראפ תאמר נפאר, הזמרת תרז סלימאן, להקת איתאר ועוד). לצורך כך, פנתה הקבוצה למרכז הקהילתי הערבי ברמלה (המתנ"ס) וביקשה לשכור אולם מתאים לאירוע. המתנ"ס הסכים להקצות אולם לאירוע בתאריך שסוכם, שהוא ה- 05/02/09.
מאחר שהאירוע תוכנן להתקיים בעיצומה של המלחמה בעזה (עופרת יצוקה), תכננה הקבוצה לתרום את ההכנסות ממכירת הכרטיסים לאירוע לנפגעי המלחמה בעזה.
ביום המתוכנן, בצהרי היום, הגיעו צעירי הקבוצה למתנ"ס והחלו להכין את האולם לאירוע שהיה צפוי להתחיל בשעה 19:00.
בסביבות השעה 18:00, כשההכנות כמעט הושלמו, הגיע למקום סמנכ"ל המתנ"ס והודיע לחברי הקבוצה כי האירוע המתוכנן מבוטל, וכי הם מתבקשים לפרק את הציוד שהותקן ולפנות מיד את האולם. הוא לא נתן כל הסבר לביטול. כשהחברים דחקו בו להסביר את דבר הביטול הפתאומי, השיב לבסוף כי התקבלה הוראה מלמעלה, מראש העיר רמלה, לבטל את האירוע. אף על פי שלא ניתן נימוק מפורש לביטול האירוע, חברי הקבוצה מניחים כי סיבת הביטול נעוצה בכוונת מתכנני האירוע לתרום את ההכנסות מהאירוע לנפגעי המלחמה בעזה.
בלית ברירה, פירקו החברים את הציוד ופינו את האולם. בד בבד, מוזמנים רבים, שהגיעו למתנ"ס והופתעו לגלות שהאירוע בוטל, חזרו לביתם. במקביל פעלו החברים במרץ למצוא מקום חלופי כדי לקיים בכל זאת את האירוע. ואכן, לאחר מאמצים רבים נמצא אולם קטן במועדון מפלגת חד"ש בלוד שאפשר לקיים בו את האירוע.
בעקבות זאת, ארגנו מתנדבים כלי רכב והחלו להסיע את המוזמנים הרבים שהגיעו לאולם החלופי. אחרים התקשרו למוזמנים שבדרך והודיעו להם שהאירוע הועבר לאולם החלופי בלוד.
בסופו של דבר נערך האירוע המתוכנן באולם החלופי בלוד. אלא שהוא היה באופן משמעותי פחות גדול ומרשים, והתקיים באולם קטן, צפוף ולא נוח. בנוסף, האירוע התקיים בצלו של הביטול שגרם למבוכה ולתסכול של המארגנים, של המוזמנים ושל האמנים.
אם אכן בוטל האירוע בשל הכוונה לתרום את ההכנסות לנפגעי המלחמה בעזה, הדבר מעלה שאלות קשות הן כלפי ראש העיר והן כלפי האחראים על המתנ"ס הערבי.
כמו כן יש לתהות על הגורמים שחברו יחדיו ואפשרו את ביטול האירוע: תחילה הקלות שבה ניתנה ההוראה על ידי ראש העיר, הקלות שהוראה זו הועברה באמצעות האחראים במתנ"ס הערבי שלא ראו לנכון להתנגד לה או למחות נגדה, ולבסוף שוויון הנפש שבו התקבל הביטול על ידי התושבים ברמלה גם לאחריו.
כנגד קלות זו, ביקשו חברי הקבוצה לפעול. ואכן, בפברואר 2010, הגשנו (הקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל-אביב) תביעה בשם חברי הקבוצה, לבית המשפט השלום בראשון לציון, שבה נדרשו עיריית רמלה, ראש העיר רמלה, והנהלת המתנ"ס לשלם לחברי הקבוצה פיצויים בסך של כ- 60,000 ₪ בגין ביטול האירוע. התובעים ציינו בתביעתם שבכוונתם לתרום כל סכום שייפסק לעמותה ברמלה שפועלת לשינוי חברתי.
בית המשפט עדיין לא הכריע בתביעה.
מקרה זה מעלה שאלות קשות בנוגע לחופש הביטוי, המחשבה והתרבות בישראל.
צעירים ערבים ברמלה, שרצו לקדם את חיי התרבות והאומנות הערביים ברמלה, הקימו קבוצה מאורגנת של צעירים מתנדבים וקראו לה "חוטווה" ("צעד" בערבית).
לצורך השקת הקבוצה, החליטו החברים לארגן אירוע אומנותי גדול ברמלה, שבו הוזמנו להופיע אמנים ערבים פופולאריים (זמר הראפ תאמר נפאר, הזמרת תרז סלימאן, להקת איתאר ועוד). לצורך כך, פנתה הקבוצה למרכז הקהילתי הערבי ברמלה (המתנ"ס) וביקשה לשכור אולם מתאים לאירוע. המתנ"ס הסכים להקצות אולם לאירוע בתאריך שסוכם, שהוא ה- 05/02/09.
מאחר שהאירוע תוכנן להתקיים בעיצומה של המלחמה בעזה (עופרת יצוקה), תכננה הקבוצה לתרום את ההכנסות ממכירת הכרטיסים לאירוע לנפגעי המלחמה בעזה.
ביום המתוכנן, בצהרי היום, הגיעו צעירי הקבוצה למתנ"ס והחלו להכין את האולם לאירוע שהיה צפוי להתחיל בשעה 19:00.
בסביבות השעה 18:00, כשההכנות כמעט הושלמו, הגיע למקום סמנכ"ל המתנ"ס והודיע לחברי הקבוצה כי האירוע המתוכנן מבוטל, וכי הם מתבקשים לפרק את הציוד שהותקן ולפנות מיד את האולם. הוא לא נתן כל הסבר לביטול. כשהחברים דחקו בו להסביר את דבר הביטול הפתאומי, השיב לבסוף כי התקבלה הוראה מלמעלה, מראש העיר רמלה, לבטל את האירוע. אף על פי שלא ניתן נימוק מפורש לביטול האירוע, חברי הקבוצה מניחים כי סיבת הביטול נעוצה בכוונת מתכנני האירוע לתרום את ההכנסות מהאירוע לנפגעי המלחמה בעזה.
בלית ברירה, פירקו החברים את הציוד ופינו את האולם. בד בבד, מוזמנים רבים, שהגיעו למתנ"ס והופתעו לגלות שהאירוע בוטל, חזרו לביתם. במקביל פעלו החברים במרץ למצוא מקום חלופי כדי לקיים בכל זאת את האירוע. ואכן, לאחר מאמצים רבים נמצא אולם קטן במועדון מפלגת חד"ש בלוד שאפשר לקיים בו את האירוע.
בעקבות זאת, ארגנו מתנדבים כלי רכב והחלו להסיע את המוזמנים הרבים שהגיעו לאולם החלופי. אחרים התקשרו למוזמנים שבדרך והודיעו להם שהאירוע הועבר לאולם החלופי בלוד.
בסופו של דבר נערך האירוע המתוכנן באולם החלופי בלוד. אלא שהוא היה באופן משמעותי פחות גדול ומרשים, והתקיים באולם קטן, צפוף ולא נוח. בנוסף, האירוע התקיים בצלו של הביטול שגרם למבוכה ולתסכול של המארגנים, של המוזמנים ושל האמנים.
אם אכן בוטל האירוע בשל הכוונה לתרום את ההכנסות לנפגעי המלחמה בעזה, הדבר מעלה שאלות קשות הן כלפי ראש העיר והן כלפי האחראים על המתנ"ס הערבי.
כמו כן יש לתהות על הגורמים שחברו יחדיו ואפשרו את ביטול האירוע: תחילה הקלות שבה ניתנה ההוראה על ידי ראש העיר, הקלות שהוראה זו הועברה באמצעות האחראים במתנ"ס הערבי שלא ראו לנכון להתנגד לה או למחות נגדה, ולבסוף שוויון הנפש שבו התקבל הביטול על ידי התושבים ברמלה גם לאחריו.
כנגד קלות זו, ביקשו חברי הקבוצה לפעול. ואכן, בפברואר 2010, הגשנו (הקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל-אביב) תביעה בשם חברי הקבוצה, לבית המשפט השלום בראשון לציון, שבה נדרשו עיריית רמלה, ראש העיר רמלה, והנהלת המתנ"ס לשלם לחברי הקבוצה פיצויים בסך של כ- 60,000 ₪ בגין ביטול האירוע. התובעים ציינו בתביעתם שבכוונתם לתרום כל סכום שייפסק לעמותה ברמלה שפועלת לשינוי חברתי.
בית המשפט עדיין לא הכריע בתביעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה